<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער אחד עשר</h1>
<h2>דף יג.</h2>
האוכל ברייה טמאה בפני עצמה כולה הרי זה לוקה מן התורה, ואפילו היתה פחותה מן החרדל, בין שאכלה מתה בין שאכלה חיה, ואפילו סרחה הברייה ונשתנית צורתה הואיל ואכלה כלה לוקה, לר"ם. מה שכתב הר"ם אפילו סרחה הברייה לא נתברר לנו, שכל מה שנסרח הלך לו איסורו, ואפשר שדעת הר"ם מפני שלא נאמר בהן אכילה, ולא נתברר לי.
<h2>דף טז:</h2>
האוכל זבוב שלם או יתוש שלם בין חי בין מת לוקה משום שרץ העוף, הרי שהיתה הבריה משרץ העוף ומשרץ הארץ ומשרץ המים כגון שהיו לה כנפים והיא מהלכת על הארץ כשאר שרצים והיתה רבה במים ואכלה לוקה שלש מלקויות, ואם היתה יתר על זה מן המינין שנבראו בפירות לוקה ארבע, ואם לא היתה מן המינין שפרין ורבין לוקה עליה חמש, ואם היתה מכלל עוף טמא יותר על היותה משרץ לוקה עליה שש מלקויות, משום עוף טמא ומשום שרץ העוף ומשום שרץ הארץ ומשום שרץ המים ומשום רומש על הארץ ומשום תולעת הפירות, בין שאכלה כלה בין שאכל ממנה כזית, לפיכך האוכל נמלה הפורחת הגדילה במים לוקה חמש מלקויות, רסק נמלות והביא אחת שלימה וצרפה לאלו שנתרסקו ונעשה הכל כזית ואכלו לוקה שש מלקויות, חמש משום הנמלה האחת, ואחת משום כזית מנבלת הטמאים, לר"ם. יש ביאורים אחרים בענין הלכה זאת לרי"ף ולשאר המבארים, וכבר דחה הר"ם אותם הביאורים בראיות ברורות וביאר כמו שביאר הנה.
